21/09/2019

Werk

18/09/2019

לדבר עם עצמי40

אני לא מבינה אני לא מבינה אני לא מבינה אני לא מבינה

08/07/2019

אוסלו, 23:14

אני הולכת באוסלו, 23:14 בלילה.

הכול מואר כאילו לפנות ערב. הריחות נעימים כל כך. מוקדם יותר קניתי לר' קפה. ריח הקפה מהתיק שלי נמהל בריח הערב ובריח הצמחים, וזה כאילו הכול הוא כמו שצריך להיות.

פגשתי ברכבת מישהו שבדיוק חזר הביתה מטיול בצרפת. היה לו תרמיל ענקי על הגב, והוא עזר לכוון אותי לרכבת הנכונה.

יצאתי מתחנת הרכבת בבורגן עם חיוך על הפנים.

זאת הרגשה טובה להיות לבד ולהסתדר, באיזה מין איזון עם עצמי.

אחרי שאתמול הייתי קצת עצובה, אחרי שהבוקר התחיל בהמון רעש ולחץ מיותרים,

יכולתי פשוט לשבת שעה במקום אחד ולהתמודד עם עצמי — לא לכעוס, לא להתעייף, לא להתאפק ולא להחזיק שום דבר.

ישבתי בקפה במרכז העיר וכתבתי. היה לי טוב לבלות זמן לבד, ואני מרגישה שיהיה לי טוב לטייל לבד.

ואף על פי כן, אני שמחה על ההזדמנות הזאת לקחת הפסקה ולהיות במקום החלום הזה, להקפיא הכול.

30/06/2019

לדבר עם עצמי39

הערים נראות כמו עבודת רקמה עדינה, מדוקדקת ומשוגעת בחוטי כסף ונחושת, צפה בתוהו.לחלק מהן מוקד ברור מאוד, כאילו כל החוטים ומעגלי החשמל המטורפים שָאֲפוּ מאז ומעולם לנקודה; חלקן כמו נהרות; חלקן פקָעות.יש יופי וכמעט התרגשות בלהצליח לזהות בתוך עורק דקיק את תנועת המכוניוֹת – כאילו זו ההוכחה לחיים.

יש מעין קבלה וענווה בהיות באוויר. המחשבות שלי מתפזרות ונוגעות בִּתְהיות, אבל אין גוגל לשאלות שלי, אני ממשיכה להיות עם חוסר הידיעה.

איכשהו לא מאוד קשה לי לדמיין אותנו יחד. אַתְּ מתגנבת אבל בטוחה בעצמך, אני בולעת את היחד בעיניים, שותה אותָך בידיים ובשפתיים, ורגעים של שקט ושל קריאה ושל חיכוך רגליים שולי ואולי של ים וחול שנדבק — בגד הים שלך הוא בטח משהו אקראי ודהוי כמו מכנסון וגופייה או חזיית ספורט, אבל גם זה סקסי בדרכו.

30/06/2019

לדבר עם עצמי38

אני מתקדמת אל מקום טוב יותר – משמח אותי שיצאתי מהדירה, ואני עומדת לגור עם ר'!

I'm hanging hope on סלון עם חלונות, ואור, ועציצים,

on מטבח נקי, on המון אוכל טבעוני טעים במקרר ובמקפיא, הנאה מבישול ומאפייה שתחזור — הנאה מהחיים, מהדברים הקטנים.

זה כמו תחושת איבר ש"נרדם" וסוף סוף מפסיק בהדרגה לעקצץ ולכאוב – הרגשת חזרַת התקווה או הציפייה לחיי.

אני במטוס, ומרגישה חצי כאן – התבוננתי באורות של ישראל בזמן ההמראה כמו מבעד למסך עבה. אבל נראה לי שזאת רק העייפות הפיזית. זה היה שבוע עמוס, אבל חיובי, והשינה הייתה מצרך נדיר משהייתי מעדיפה. אני כבר מרגישה את העיניים שלי נעצמות ומתחילה לפספס אִמות קריאה. אבל אין משהו שאני רוצה כרגע. אני שמחה. שִמחה שקטה, ברקע. התחושה הזאת כבר כמעט לא מוכרת והייתי צריכה לזהות אותה, אבל אחרי ששאלתי את עצמי אם אני רעבה או צמאה ובמה אני רוצה להתנחם, גיליתי שאני לא צריכה להתנחם.

30/05/2019

לדבר עם עצמי37

נדמה לי שאני חנוקה פיזית, עם משקל על בית החזה. אני מרגישה כל כך… כלואה.

אני צריכה להזכיר לעצמי את ההחלטה שלי לא לכעוס ולא להיות מעורבת רגשית. אני צריכה לסגור את החודש, רק חודש, ובשביל לעשות את זה על הצד הטוב ביותר אני צריכה לשמור על ניתוק ולהתמקד ב-to do lists הטכניים.

19/04/2019

לדבר עם עצמי36

אני בדרך.
המוזיקה משקיטה אותי,
ומן החלון הכול נדמה לי כל כך יפה,
מעין תמונות נעות:
שורות גפנים רצות ומצטלבות,
הרוח מפיחה גלים בגג חממה,
ציפור דואה בכנפיים מנופחות ונוחתת על חוט חשמל,
אדווה בקבוצת פרחי בר.
מי אתה?
*
אתמול חשבתי: אני רוצה לנצור את התחושה הזאת. היום אני מנסה לשחזר מה בדיוק היא הייתה. מין איזה חוסן.
תגים:
23/03/2019

לדבר עם עצמי35

מה עושים כשהבדידות מאיימת להכריע?

שוב ושוב חוזרת אליי התחושה שתמיד אהיה לבד.

לפעמים אנשים שואלים, ומנסים להבין או לעודד… וככל שאני מנסה להסביר את עצמי, אני מרגישה מוזרה יותר ופגומה יותר. ועייפה בלי שעשיתי משהו בכלל.

*

אני רוצה להכריח את עצמי לכתוב על דברים חיוביים – על ר' שחזר ארצה וכמה טוב היה לחבק אותו אתמול ולצחוק על שטויות מטומטמות כמו ששנינו יכולים, על מזג האוויר המתחמם, על ההספק הכל כך סביר שלי בהגשות בשבועות הראשונים של הסמסטר הזה… ובו זמנית אני מרגישה מותשת ומקולקלת.

25/02/2019

לדבר עם עצמי34

לצד הכביש נוף חולי, חשוך. אדמת ירח. אני בוהה במתווה הסלעים הרמוז באור הפנסים הקדמיים הכחלחל, המתרחק ומתחמק ממני.

לעיתים קרובות אני מרגישה חוסר ביטחון,

אבל, הנה, מצד שני,

מתי נעשיתי האישה הזאת, הפועלת במין שאננות, יוצאת אל המדבר וכאילו מקבלת את הדברים כמות שהם, בפשטותם?

אני נזכרת בפעם אחרת שבה ברחתי. אני בורחת הערב דרומה, ואז ברחתי צפונה; הערב אל החום, אז אל ההר ואל הערפל. כמה התרגשתי אז למראה האורות בדרך, למראה הנוף המשתנה, המתעוות ותופס את צורות צפון הארץ. והערב – מין שקט מדוד, משמח, ממלא את בית החזה שלי בנשימותיי, למראה האורות המשתקפים במי ים המלח. אדמדם, כתום, צהוב-ירקרק.

ואני נזכרת באהבתי למִתאר המדבר, למדרונותיו, לקימוריו. משהו בלב שלי נפתח אל מול הנופים האלה.

04/02/2019

לדבר עם עצמי33

דיברתי היום עם ג'יי.

אני יודעת לתמוך בעיקר מתוך הזדהות ואמפתיה, וההזדהות עם התחושות הקשות שלה החזירה אותי אל התחושות הקשות שלי:
אַתְּ לא יכולה לסמוך על עצמך, על המצב הנפשי שלך שיישאר יציב, על ניהול הזמן שלך, על התפישה שלך את המציאות ואת הטוב/הרע; אף פעם לא טוב לך…

ואני צריכה להישאר במבט המסכם שלי על הסמסטר הזה:
זאת תקופה טובה ואני עושה משהו טוב, ואני צריכה לעבוד על לראות את הקשיים כקשיים ולא יותר. לחץ הוא לחץ, חוסר שינה הוא חוסר שינה, ניהול זמן לקוי הוא ניהול זמן לקוי. הם לא משהו מעבר לזה. הם לא "אני גרועה", ולא "אני מקולקלת".

אני צריכה להישאר ב"אני בוגרת, משמע אני רגועה" (פוסט פוסט-יומולדת בקרוב?). ובר' עם שלג בשיער.