12:43, ועדיין בוקר

כמה קשה לי להיות עם עצמי,

לשבת ולספוג את המחשבות, את הגאות הזאת,

להפריד אותה לגל ועוד גל.

כל פרט קטן הוא מאבק כרגע,

כל פינה מבולגנת בבית,

כל הודעת וואטסאפ שיש להשיב עליה,

כל מכתב ממס הכנסה.

התלבשתי והתכוונתי לצאת לקפה

ולא הצלחתי.

גלגלתי סיגריה,

הכנתי מאג קייק שכנראה יעשה לי כאב בטן מאוחר יותר.

האם זאת הדרך הקטנה שלי לפגיעה עצמית? אני שואלת את עצמי מול המקלדת, לצד ספל של קפה.

לדבר עם עצמי52

מוקדם יותר היום חשבתי לעצמי: אפשר לפשט את הדברים. את תכף בת 32, בעצם למה לא להניח לכל הרע הזה ולבלות את הזמן ב… להיות? מעין מחשבה פשטנית שכזאת.

לפעמים אני מצליחה להרגיש ככה, כמו בריכה על החוף כשהים בשפל, קטנה ולא מרשימה אבל חמימה, רגועה, ונמצאת פשוט היכן שהיא,

ולפעמים עולה הגאות.

לדבר עם עצמי51

קשה לי,

וחם.

אני מנסה להיות עם עצמי,

אבל כל כך הרבה פעמים

אני לא מסוגלת לסבול את עצמי נושמת,

ורק רוצה

סיגריה

ונטפליקס.