מדהים איך
כאן בבית
אני יכולה
למות מבפנים
בלי שאיש יבחין
סופרת, יוצרת, לשונאית. אה, גם אוטאקו. על כתיבה, על החיים (שמא כתיבה היא החיים?), ועוד שטויות בסגנון.
לפעמים נדמה לי שאולי אני לא יודעת לעבד שליליות מהקרובים אליי. כאילו שאבתי מן המשפחה שלי את ה"טאבו" הזה, את הנטייה הזאת לכבות שריפות, ואני צריכה שתמיד יהיה נעים ונחמד וידידותי ועלולה לשלם גם בהשתקה.