בין שני ימי הולדת

אני מרשה לעצמי לשחק

בין שני ימי הולדת.

אני בת שלושים, אין לי תשובות לכלום,

ועדיין, בימים האחרונים נח עליי רוגע.

–

לא השגתי המון דברים שקיוויתי להשיג,

כמה דברים שחשבתי שיתבהרו עד עכשיו רק התערפלו,

המאזן בעו"ש רחוק מלהיות מזהיר —

אבל בשנה החולפת חזרתי להכיר את עצמי.

–

כל יום הוא מאבק,

או כמו שאני אוהבת להסביר:

לפעמים קשה לי, ולפעמים קשה יותר.

קשה לי, אבל כל הערֵמות האלה…?

שוב נזכרתי איך לראות בהן "סיבות לחיות".

ואני מגלה בכל יום מחדש את האנשים שאיתי,

או לפחות מנסה.

–

"נו? מה ההרגשה להיות בת שלושים?"

שאל אותי חבר טוב

(כאילו הוא רושם לעצמו הערות לקראת השנה הבאה).

האמת? הרגשה טובה.