בערוץ 2 יודעים שהאנימה קיימת! O:

הודיעו על ההקרנה של הסרט של הייאו מיאזאקי, "שכני טוטורו", בבתי הקולנוע בישראל, לכבוד יום הולדתו ה-20 של הסרט. ^_^ קראתי זאת בבלוג "בועת מחשבה", שנמצא בבלוגרול שלי (היכנסו בהמוניכם!), אגב, ו-Random Otaku, כותב הבלוג, העלה את הכתבה ליוטיוב (כבוד! ^_^):

http://www.youtube.com/watch?v=6UUPkW0XPq0

אוקיי, אוקיי, אז אני לא חכמה כמו Random Otaku (כבוד) ואין לי מושג איך לשים כאן את הסרטון, אז תיאלצו לסבול ולהיכנס ליוטיוב, מצטערת. למישהו יש הצעות ייעול? אני מוכנה לשמוע. ^_^

חבל שהם הולכים להקרין דווקא את שכני טוטורו. לדעתי (ולדאבוני) זה לא אחד מהמוצלחים יותר של מיאזאקי. איכשהו כשצופים בו נדמה שאין פואנטה בכלל, מה שמאוד מוזר בכלל לנוכח העובדה שזו אנימה ובפרט לנוכח העובדה שזה סרט של הייאו מיאזאקי! הם היו צריכים להקרין את נאוסיקה מעמק הרוחות. ^_^

הבחור המסכן, התעללו בו שם עם הקריינית המפלצתית הזו שלא מפסיקה לברבר ולקטוע אותו. שלא נדבר על איך שהיא עיוותה את השם של מיאזאקי האומלל. "מה מייחד את האנימה" זו שאלה מטומטמת למדיי ולו רק בגלל העובדה שהיא כללית עד כדי לענות עליה במשך שעה. הממ, יש לי פילוסופיה שלמה על הדברים שמייחדים את ז'אנר האנימה… הנה ציטוט מאי-מייל שכתבתי פעם לחברה (שימו לב, חפירה רצינית בדרך):

אני חושבת שהעלילה בחלק מהאנימות הרבה יותר עשירה ומרתקת – מסתורית מה – מהעלילה שבסרטים אחרים שאני רואה או ספרים שאני קוראת. כמה דברים שיש באנימה הם למשל ההתפתחות האיטית. שום דבר לא קורה מהר מדיי, אירועים לא מבזיקים, העלילה לא דוהרת היישר אל הפואנטה. לאחרונה כשאני רואה סרטים אמריקאים אני נבעתת ממהירות הטיסה של העלילה! זה קורה, ואז זה קורה, והכל כל כך צפוי! הכל קורה כל כך מהר. כל העלילה מדרדרת במדרון במקום להלך במישור. באנימה איכשהו הכל מתהלך בסיפור אחד ממושך שבסוף כל הפרטים בו מתחברים לפואנטה. זה בדיוק מסוג הדברים שדורשים צפייה או קריאה שנייה, ושלישית, ורביעית אם אנשים יטרחו. אני, אישית, אוהבת לחזור לדברים כאלה. את 12 הממלכות, לדוגמה, ראיתי שלוש פעמים, ואני רוצה לראות את זה שוב. ועכשיו אני גם חוזרת לפרוטס באסקט משום מה. וגם את זה ראיתי כבר לפחות פעמיים ("לפחות" משמע יותר מפעמיים). אני לא יודעת כמה פעמים ראיתי את המסע המופלא או את הטירה הנעה. בטח יותר מארבע לכל אחד.
עוד דבר שיש באנימה, הוא סוג העלילה. בדרך כלל, אם תשימי לב, הרעים והטובים לא מוגדרים באנימה (ואני לא מדברת על אנימה נוסח פוקימון, זה בסך הכל קודומו). כלומר, יש טובים ויש רעים, אבל הרעים הם לא רעים בכוונה תחילה, הם לא שם כדי להשמיד את העולם בלי סיבה נראית לעין. קחי לדוגמה את דת' נוט. ראיטו מוצא מחברת מוות ומה הוא מחליט לעשות איתה? לרצוח? לא, לטהר את העולם! אז נכון שהוא הופך די פסיכי ומחליט להיות האלוהים של העולם החדש, אבל מלכתחילה זה לא משהו רע שהניע אותו, הוא החליט לטהר את העולם מרוע, וזה מה שהוא רואה כטוב, אז מבחינתו הוא לא רע, הוא לא מנסה להשמיד שום דבר או לעצור את "הטובים" בדרכם להושיע את היקום. הוא טוב בדרכו שלו. קחי גם את צובסה כרוניקל, לדוגמה נוספת. מלכתחילה יש "רעים" שנראים די מוגדרים אף כי לא ברור מה בדיוק המניעים שלהם, אבל בסופו של דבר מתברר שהם ניסו לעזור בדרך כלשהי, כנראה לא דרך מוצלחת אבל גם הם לא ניסו להשתלט על העולם.
אני אוהבת להאמין שגם הספר שלי הוא כזה, שאין בו רעים וטובים, אף אחד מהצדדים של הפיות הוא לא רע, טוב, זה די ברור, אני חושבת, גם המנורמים הם לא רעים, אבל גם "הדמות" לא רעה, יש לה מניעים משלה והיא פועלת על פיהם. נכון, היא לא אכפתית. לא מזיז לה להרוג אנשים בשביל להאריך את החיים שלה, אבל היא לא עושה את זה בכוונה תחילה להשמיד את העולם, נכון? (ספויילרים מהגשם של קווין, ספויילרים)
דבר נוסף על אנימה. הקשרים והדמויות שם מפותחים. ואני מתכוונת שמערכות היחסים בין הדמויות הן לא שטחיות אלא מורכבות, כמו שמערכות יחסים באמת בעולם האמיתי. וכך גם האופי של רוב הדמויות (בלי להתחשב בדמויות המשניות שנמצאות שם רק כדי להיות חננות או פופולאריות או חמודות). ואני מזכירה שוב שאני לא כוללת בחפירותיי את כל הקודומו – סדרות הילדים, כי אלה באמת רק סדרות ילדים. אז קחי למשל את פרוטס באסקט. לכל דמות חשובה שם, ואני מתכוונת לכל דמות חשובה, גם לטורו, גם לכל 12 המקוללים של משפחת סומה, גם לאקיטו (ואני בטוחה שגם לכמה מהדמויות שלא מפורטות במנגה), יש סיפור מורכב מאחוריה. האין כך זה צריך להיות?
(והפסקה הבאה יכולה להיות מיוחסת לקריינית המוזכרת)
אחד הדברים שהכי מפריעים לי באנשים שלא מבינים באנימה, הוא חוסר הידיעה שלהם עד כמה המושג "אנימה" הוא מושג כולל. זה כמו שאני אגיד "סרטים". האנימה כוללת בתוכה המון המון ז'אנרים לכל מיני גילאים וסוגים של אנשים. ובכן, חוסר הידע של אנשים נובע כמובן מהעובדה שהאנימות העיקריות שהם מכירים הן סדרות לילדים. מובן, כשהסדרות העיקריות שערוץ הילדים משדר הן דברים כמו פוקימון או טוקיו מיו-מיו או בנות הים או דברים מעין אלה. ואני מתערבת איתך שאם דת' נוט הייתה סדרה אמריקאית, מצולמת, היא הייתה זוכה להרבה, הרבה הכרה. אני אישית חושבת שזו סדרה פשוט טובה. מממ. מלבד הפרקים שלקראת הסוף שלה שדי הרסו.

כן, אני באמת מאמינה בכל זה. אגב, צינזרתי חלק מהחפירות, כי באמת כתבתי המון באי-מייל הזה. וכן, אני באמת מדברת ככה באי-מיילים. וגם ביום-יום. הכתיבה משפיעה עליי. >_<

לפחות נתנו לו לדבר במשך רוב הכתבה, וזה די מרשים, אני חייבת להודות. ^_^ למרות העובדה שבשלב כלשהו הקריינית ניסתה לשכנע אותו שדמויות האנימה הן לא יפניות… >_< יש עניין כזה, באמת, שדמויות האנימה הן ההפך המוחלט מהיפנים (גבוהות, יפות, בעלות שיער ועיניים צבעוניים והעיניים גדולות, מקרינות רגשות [אני צריכה לצרוח "קוואאי" כדי להדגים?] וכו'), אבל באנימות היותר מודרניות (ופחות בקודומו) הדמויות המתוארות הן יפניות למדיי. ובכל הנוגע לסרטים של הייאו מיאזאקי אי אפשר להתלונן יותר מדיי על עיניים גדולות. הוא יותר ריאליסטי בעניין זה וברוב העיניינים כולם (אם לא תתייחסו לסרטי הפנטזיה, כשהוא מתאר יפנים הוא מתאר יפנים, הן במראה החיצוני והן בנימוס הנדרש [ראו "לחישת הלב"]). ^_^ (אוה, מיאזאקי.) (התעלמו בנימוס מהיציאות שלי.)

כמו שהמרואיין ציין בכתבה, הסרט מבוסס על ילדותו של מיאזאקי, ולדעתי (ושאף אחד לא יסקול אותי) הסרט הזה אכן מוקדש לזכרונות הילדות שלו יותר מאשר בא להעביר פואנטה כלשהי (למרות מה שנאמר על המסר האקולוגי) (בשלב זה הרמתי גבה. מסר אקולוגי?). זה סרט חמוד, תמים – אפילו קצת נאיבי, נעים לצפייה (וישן להחריד, ניתן לראות), אבל משהו בו גורם לך לומר לעצמך בסופו, "אה… למה ראיתי את זה?"

שווה צפייה? אולי. שווה מחיר לצפייה בקולנוע? מסופקני. יש עוד סרטים מעולים (הרבה יותר) של הבמאי הזה שהישראלים מפספסים.

לפחות המודעות לאנימה עולה. (:

עד כאן (סליחה שוב על האורך), רק אני.