מסתבר שגאונות היא לא בשבילי

ניסיתי להבין אותךָ.

בהתחלה ניסיתי להבליג על הבוטות שלך. חשבתי שלאופי כזה חייבים לתת צ'אנס.

היו רגעים בהם נהניתי, אבל בכל זאת היו יותר מדי רגעים אחרים בהם פשוט ייגעת אותי. ומה שלא עשיתי, לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך. תמיד כל כך הרבה מילים, כל כך הרבה זיבולי מוח מסביב לעיקר – לא הצלחתי להבין לאן אתה חותר. אני עדיין לא מצליחה.

וגרוע מכול, כמה שלא ניסיתי להגיע עד הסוף שלך, נשארתי תקועה איפשהו בשלושת-רבעי הדרך.

ספר מחורבן. אני הולכת לקרוא מנגה.

דברים ש…

אני רוצה לעשות:

• לגמור ללטש את ד"ק
• לשלוח להוצאה לאור
• להתחיל לחשוב על דניאל
• להיפגש עם לוּ, או לפחות לדבר בטלפון כמו שצריך
• לצייר, לצייר, לצייר…
• לדבר עם החברה הישנה-חדשה שלי (אחרת היא תאבד לי, די בוודאות)
• לישון כמו שצריך; לחזור לשגרה
• למצוא לעצמי יום של בדידות ושקט
• לחפש אנימה איכותית לצפות בה

אני צריכה לעשות:

• להתייחס יפה לאנשים, ובייחוד לאחי הקטן שאני אוהבת
• לשקם את הביטחון העצמי שלי
• להשקיע קצת יותר ביחסים שלי אִתו
• לעבוד על הפרויקט ועל הרישומים
• לתקן את הקלסר שלי
• ואת הקייס של הגיטרה
• ואת המיתר המזמזם
• לצייר דיוקנים
• להתייחס לבית-הספר ברצינות; עוד קצת
• להפסיק לקנות ספרים ולהתחיל לקרוא אותם (XD); לתת לספרייה כמה במתנה
• להשיג קצת כסף

אני רוצה ללמוד:

• איך לפרוט כמו בנאדם בגיטרה 
• פסנתר
• יפנית
• גרמנית

אני רוצה לכתוב (בסופו של דבר):

• דניאל
• הסיפור עם הנסיכה ושר הספינות (נא לתמצת לעצמי בדף)
• הסיפור עם החירש (כנ"ל)
• משהו אנושי, מורכב ומתוחכם, אבל לא קשה לתפישה

אני רוצה:

• הכול, ומיד

פוסט, בעיקר למען לוּ היקרה לי במאוד מאוד

השעה שמונה. אני פושעת. אני בוגדת במבצע ארבע בבוקר. אני מתעדת להקדיש לפוסט הזה בדיוק שלוש דקות ואז ללכת להתקלח ולישון.

כמה הודעות:

• הייתי בהארוקון (כנס האנימה האחרון) והיה נפלא. פרטים בפוסט הבא עלינו לטובה.
• קניתי את ווליום 2 של המנגה "Fruits Basket" (יפנים והאנגלית הקלוקלת שלהם… ) שאני מניחה שכולנו מכירים היטב. סיימתי אותה בשבת והסתובבתי בבית בקריאות "האטורי-סאן" נרגשות.
• אני רוצה את ווליום 3.
• ישנתי רוב השבת. זה היה מזוויע.
• היום קמתי בשלוש לפנות בוקר וגם זה היה נפלא. זה גרם לי סיפוק שכמעט לא ניתן לתיאור.
• מבצע ארבע בבוקר עוזר מאוד לכתיבה שלי אבל גורם לי לאחר לבית-הספר (אני חורגת מזמני הכתיבה).
• משום מה זה לא מטריד אותי כמו שזה אמור להטריד.
• אני בהתלבטות לגבי הירשמות לחוג הטאיקוונדו. פרטים בקרוב.
• ביום שלישי מתכונת בתרגום. בהצלחה.
• יש לנו מדפסת חדשה. המחשב של חדר הבנות בתיקון. כרגע אני בחדר הבנים.
• השעה שמונה ושש דקות ואני כועסת על עצמי משום שאני מושחתת. לכי לישון, סאנה (אני סאנה).

לילה טוב לכולכם, גמדי אבק, באשר אתם.

חברות | סרטים | דברים נחמדים להפליא [=

הסמיילי הזה שם למעלה (בכותרת) הוא בהחלט בהשפעתה של ירה.

אתמול בערב היינו בבריכה, ירה ותאי ושניצי ואנוכי, והיה פשוט כיפי. ^_^ למרות שתאי לא יודעת לשחות ובחצי השני של הערב היא פשוט ישבה מחוץ למים ודיברה איתנו, היה כיף. אני חושבת שאני ותאי היינו פשוט עייפות באופן בלתי-נורמאלי כשחזרנו הביתה (היא באה לישון אצלי P:), ורצינו לאכול פיצה. טוב, היינו גם רעבות בטירוף. הפיצה שליד הבית שלי הייתה סגורה (הם יצאו לשבועיים חופשה, החצופים), ורצינו ללכת לרחוב הרצל למצוא אחת אחרת, אבל אמא לא הרשתה. \: במחשבה שנייה מזל שהיא לא הרשתה לנו ללכת ב-11 בלילה לרחוב הרצל, כי אני מניחה שהיינו פוגשות כמה ערסים/סוטים/מסוממים/סתם אהבלים חביבים בדרך אם היינו הולכות. אז אכלנו פשטידה של אמא ושניצל תירס. XD וראינו סרט מדהים שירה הביאה לנו, "ריקוד לאור ירח". כמה דברים על הסרט הזה:

• מדובר בסרט על ילד קוואאי ברמות על-אנושיות שמאוהב במוזיקה ולומד לנגן באופן יפהפה. אני ותאי התמוגגנו כמעט כל רגע.
• אגב, לילד הזה קוראים אוון (Evan), מה שמתחרז נהדר עם קווין (Kevin)! טוב, לפחות באנגלית.
• השם המקורי של הסרט הוא "August Rush". השם בעברית עושה לו עוול גדול, כיוון שאין כמעט שום קשר בינו לבין הסרט עצמו. "ריקוד לאור ירח"? אין בסרט הזה שום ריקוד, בסדר? הירח יכול להיות קשור לסרט באופן צולע ביותר, אבל לדעתי הם היו צריכים פשוט להשאיר את זה "אוגוסט ראש" (מדובר בשם שהמציאו לילד בשלב כלשהו של הסרט, ככה שזה הגיוני למדיי לקרוא לסרט ככה גם בעברית). חוץ מזה ש"ריקוד לאור ירח" נשמע כמו סרט פקאצות על שני אוהבים סוערים. \: בעע.
• סרט יפהפה. הסוף קצת אכזב אותי, אבל הסרט היה בהחלט בהחלט שווה צפייה. 3> נהניתי מאוד. צפו בו גם.

אחרי שראינו את הסרט והתמוגגנו (והתעצבנו על הסוף שלו), הלכנו לישון (תאי נרדמה כמעט מיד, XD אני עוד שכבתי ערה למשך בערך 40 דקות והרהרתי לי על ג'יימס [דמות כלשהי מ"הגשם של קווין"…], ואז גם אנוכי הנחתי לעצמי לישון (ישנו בסלון, על מזרנים).

ב-8 ומשהו בבוקר התעוררנו לצליליהם המתוקים והערבים לאוזן של מכסחת הדשא של הבניין, מפזר העלים של הבניין, משאית הלא-יודעת-מה של העירייה ועוד הרבה הרבה מכשירים שמייצרים קולות מטרידים כגון "וורררנננגגג" במשך שעות על גבי שעות. זה תרחיש מאוד שגרתי בבניין הדירות שלנו בימי שלישי, וכל שבוע אני מספיקה לשכוח ממנו מחדש. זה באמת נמשך לפחות שעה, אחרת אני הייתי חוזרת לישון. אבל ניחא, קמנו (לאחר כמעט שעה שסתם דיברנו בעודנו שוכבות, P: אני חושבת).

הפסדנו את ארוחת הבוקר בעזרת ידידי הנאמן, המחשב, ובעזרת כמה קבצים של דאבל-קיי שהכרחתי את תאי לקרוא. אחר כך קבענו עם ירה יציאה לקניון ועד שיצאנו החלטנו לראות סרט. ראינו את "חמישה סנטימטרים בשנייה" (אנימה שתורגמה על ידי קבוצת הפאנסאב FreeFall באופן מספק למדיי) (ניתנת להורדה דרך ביטורנט בקישור הנ"ל), לפחות את החלק הראשון שלו (מתוך שלושה), וזה היה פשוט מדהים! אחת האנימות המדהימות ביותר שראיתי. *_* והציורים, אלוהים. הציורים נהדרים ברמה יוצאת דופן. פשוט אהבתי את האנימה הזו אהבה עמוקה. 3> החלטתי שאני פשוט חייבת לראות אותה עם לוּ כשהיא תחזור. אני עדיין בשוק מוחלט מהביצוע היפהפה של האנימה הזו.

בהחלט שווה לראות! תראו, כי אמרתי. אפילו אותי זה ריגש. T^T אנימה מדהימה. פשוט מדהימה. כמו שכבר ציינתי ניתן להוריד אותה בתוכנת ביטורנט דרך האתר של FreeFall, כאן (אם אין לכם את התוכנה הזו, גם אותה ניתן להוריד באתר, בדף הזה שגם כולל הסברים למשתמש המתחיל [=) (תראו איזה פרסומת סמויה אני עושה לקבוצת הפאנסאב הזו! אל תטעו, זה אך ורק בגלל הסרט היפהפה הזה. 3> אבל אולי אני באמת צריכה להוסיף קבוצות פאנסאב לרשימות הקישורים שלי, מה אתם אומרים [קוראים דימיוניים שלי]?).

בכל מקרה, אחרי שראינו את הסרט כמעט פספסנו את האוטובוס לקניון (זה היה בעיקר בזכות ההתארגנות המהירה כבזק שלי), אבל הגענו בזמן והכל היה בסדר, ואז התחלנו להסתובב לנו ולפטפט ולחפש מתנה לאמא של תאי (שיש לה יום-הולדת היום, מזל טוב!). יום שלישי זה היום של הדוכנים בקניון ככה שהיו לנו המון דברים להביט בהם. P: אכלנו פיצה בסבארו (יאמי, יאמי. פיצה טעימה ומשולש ענקי) ואז פרוזן יוגורט (יאמי, יאמי. פירות ויוגורט) ואחר כך קניתי שני דברים נחמדים להפליא:

עגילים חדשים וחמודים להפליא. (: אני חולה עליהם, למרות שעוד אין לי מושג עם מה אני אלבש אותם (יש לי בעיה חמורה בהתנסחות: אני "לובשת" כל דבר כולל נעליים, גרביים, עגילים, שרשרות, טבעות וכיוצא באלה, עוד לא נולד האדם שהצליח להרגיל אותי לומר מילים כמו לנעול, לגרוב או לענוד)…

ואמפי חדש להפליא! חמוד, קטן, שחור וסטנדרטי להפליא. ואני מקווה שהוא ישרוד, כי משום מה שני האמפים שכבר היו לי במהלך חיי הקצרים והשטחיים (להפליא) השתגעו כליל. אה, גם קיבלתי שקית חמודה להפליא שכתוב עליה "יש לי שיר בלב (וגם בשקית)" (כן, זה כמו של סטימצקי, כי זה של חנות המוזיקה "צליל" מרשת סטימצקי. וזה גם ירוק ונהדר כמו של סטימצקי. בכלל, שקית יפה). אגב, האוזניות שם בתצלום הן האוזניות שלי, וכן, אלה אוזניות של מחשב אבל אני אוהבת אותן מאוד ומשתמשת בהן סתם ככה כי הן מעולות ונוחות בעליל. (: קניתי אותן עם לוּ, long, long time ago.

לאחר שעזבנו את הקניון וחזרנו לביתי הנפלא, נחנו קצת ואז תאי נאלצה לעזוב כדי לקנות את המתנה לאמא שלה (לא מצאנו בקניון משהו מתאים… \:) וכמובן ללכת הביתה ולא להתנחל אצלי לנצחי נצחים. ואנוכי? חזרתי לידידי האוהב, המחשב אשר נח לו בחדרי. (:

היה לי יום כיפי מאוד. ולפני כמה רגעים דיברתי עם שורטי שוב במסנג'ר והתמוגגתי מאושר. אני מאושרת למדיי, יקיריי הדמיוניים.

שיהיו לכולכם לילה טוב וחיים נהדרים.

בערוץ 2 יודעים שהאנימה קיימת! O:

הודיעו על ההקרנה של הסרט של הייאו מיאזאקי, "שכני טוטורו", בבתי הקולנוע בישראל, לכבוד יום הולדתו ה-20 של הסרט. ^_^ קראתי זאת בבלוג "בועת מחשבה", שנמצא בבלוגרול שלי (היכנסו בהמוניכם!), אגב, ו-Random Otaku, כותב הבלוג, העלה את הכתבה ליוטיוב (כבוד! ^_^):

http://www.youtube.com/watch?v=6UUPkW0XPq0

אוקיי, אוקיי, אז אני לא חכמה כמו Random Otaku (כבוד) ואין לי מושג איך לשים כאן את הסרטון, אז תיאלצו לסבול ולהיכנס ליוטיוב, מצטערת. למישהו יש הצעות ייעול? אני מוכנה לשמוע. ^_^

חבל שהם הולכים להקרין דווקא את שכני טוטורו. לדעתי (ולדאבוני) זה לא אחד מהמוצלחים יותר של מיאזאקי. איכשהו כשצופים בו נדמה שאין פואנטה בכלל, מה שמאוד מוזר בכלל לנוכח העובדה שזו אנימה ובפרט לנוכח העובדה שזה סרט של הייאו מיאזאקי! הם היו צריכים להקרין את נאוסיקה מעמק הרוחות. ^_^

הבחור המסכן, התעללו בו שם עם הקריינית המפלצתית הזו שלא מפסיקה לברבר ולקטוע אותו. שלא נדבר על איך שהיא עיוותה את השם של מיאזאקי האומלל. "מה מייחד את האנימה" זו שאלה מטומטמת למדיי ולו רק בגלל העובדה שהיא כללית עד כדי לענות עליה במשך שעה. הממ, יש לי פילוסופיה שלמה על הדברים שמייחדים את ז'אנר האנימה… הנה ציטוט מאי-מייל שכתבתי פעם לחברה (שימו לב, חפירה רצינית בדרך):

אני חושבת שהעלילה בחלק מהאנימות הרבה יותר עשירה ומרתקת – מסתורית מה – מהעלילה שבסרטים אחרים שאני רואה או ספרים שאני קוראת. כמה דברים שיש באנימה הם למשל ההתפתחות האיטית. שום דבר לא קורה מהר מדיי, אירועים לא מבזיקים, העלילה לא דוהרת היישר אל הפואנטה. לאחרונה כשאני רואה סרטים אמריקאים אני נבעתת ממהירות הטיסה של העלילה! זה קורה, ואז זה קורה, והכל כל כך צפוי! הכל קורה כל כך מהר. כל העלילה מדרדרת במדרון במקום להלך במישור. באנימה איכשהו הכל מתהלך בסיפור אחד ממושך שבסוף כל הפרטים בו מתחברים לפואנטה. זה בדיוק מסוג הדברים שדורשים צפייה או קריאה שנייה, ושלישית, ורביעית אם אנשים יטרחו. אני, אישית, אוהבת לחזור לדברים כאלה. את 12 הממלכות, לדוגמה, ראיתי שלוש פעמים, ואני רוצה לראות את זה שוב. ועכשיו אני גם חוזרת לפרוטס באסקט משום מה. וגם את זה ראיתי כבר לפחות פעמיים ("לפחות" משמע יותר מפעמיים). אני לא יודעת כמה פעמים ראיתי את המסע המופלא או את הטירה הנעה. בטח יותר מארבע לכל אחד.
עוד דבר שיש באנימה, הוא סוג העלילה. בדרך כלל, אם תשימי לב, הרעים והטובים לא מוגדרים באנימה (ואני לא מדברת על אנימה נוסח פוקימון, זה בסך הכל קודומו). כלומר, יש טובים ויש רעים, אבל הרעים הם לא רעים בכוונה תחילה, הם לא שם כדי להשמיד את העולם בלי סיבה נראית לעין. קחי לדוגמה את דת' נוט. ראיטו מוצא מחברת מוות ומה הוא מחליט לעשות איתה? לרצוח? לא, לטהר את העולם! אז נכון שהוא הופך די פסיכי ומחליט להיות האלוהים של העולם החדש, אבל מלכתחילה זה לא משהו רע שהניע אותו, הוא החליט לטהר את העולם מרוע, וזה מה שהוא רואה כטוב, אז מבחינתו הוא לא רע, הוא לא מנסה להשמיד שום דבר או לעצור את "הטובים" בדרכם להושיע את היקום. הוא טוב בדרכו שלו. קחי גם את צובסה כרוניקל, לדוגמה נוספת. מלכתחילה יש "רעים" שנראים די מוגדרים אף כי לא ברור מה בדיוק המניעים שלהם, אבל בסופו של דבר מתברר שהם ניסו לעזור בדרך כלשהי, כנראה לא דרך מוצלחת אבל גם הם לא ניסו להשתלט על העולם.
אני אוהבת להאמין שגם הספר שלי הוא כזה, שאין בו רעים וטובים, אף אחד מהצדדים של הפיות הוא לא רע, טוב, זה די ברור, אני חושבת, גם המנורמים הם לא רעים, אבל גם "הדמות" לא רעה, יש לה מניעים משלה והיא פועלת על פיהם. נכון, היא לא אכפתית. לא מזיז לה להרוג אנשים בשביל להאריך את החיים שלה, אבל היא לא עושה את זה בכוונה תחילה להשמיד את העולם, נכון? (ספויילרים מהגשם של קווין, ספויילרים)
דבר נוסף על אנימה. הקשרים והדמויות שם מפותחים. ואני מתכוונת שמערכות היחסים בין הדמויות הן לא שטחיות אלא מורכבות, כמו שמערכות יחסים באמת בעולם האמיתי. וכך גם האופי של רוב הדמויות (בלי להתחשב בדמויות המשניות שנמצאות שם רק כדי להיות חננות או פופולאריות או חמודות). ואני מזכירה שוב שאני לא כוללת בחפירותיי את כל הקודומו – סדרות הילדים, כי אלה באמת רק סדרות ילדים. אז קחי למשל את פרוטס באסקט. לכל דמות חשובה שם, ואני מתכוונת לכל דמות חשובה, גם לטורו, גם לכל 12 המקוללים של משפחת סומה, גם לאקיטו (ואני בטוחה שגם לכמה מהדמויות שלא מפורטות במנגה), יש סיפור מורכב מאחוריה. האין כך זה צריך להיות?
(והפסקה הבאה יכולה להיות מיוחסת לקריינית המוזכרת)
אחד הדברים שהכי מפריעים לי באנשים שלא מבינים באנימה, הוא חוסר הידיעה שלהם עד כמה המושג "אנימה" הוא מושג כולל. זה כמו שאני אגיד "סרטים". האנימה כוללת בתוכה המון המון ז'אנרים לכל מיני גילאים וסוגים של אנשים. ובכן, חוסר הידע של אנשים נובע כמובן מהעובדה שהאנימות העיקריות שהם מכירים הן סדרות לילדים. מובן, כשהסדרות העיקריות שערוץ הילדים משדר הן דברים כמו פוקימון או טוקיו מיו-מיו או בנות הים או דברים מעין אלה. ואני מתערבת איתך שאם דת' נוט הייתה סדרה אמריקאית, מצולמת, היא הייתה זוכה להרבה, הרבה הכרה. אני אישית חושבת שזו סדרה פשוט טובה. מממ. מלבד הפרקים שלקראת הסוף שלה שדי הרסו.

כן, אני באמת מאמינה בכל זה. אגב, צינזרתי חלק מהחפירות, כי באמת כתבתי המון באי-מייל הזה. וכן, אני באמת מדברת ככה באי-מיילים. וגם ביום-יום. הכתיבה משפיעה עליי. >_<

לפחות נתנו לו לדבר במשך רוב הכתבה, וזה די מרשים, אני חייבת להודות. ^_^ למרות העובדה שבשלב כלשהו הקריינית ניסתה לשכנע אותו שדמויות האנימה הן לא יפניות… >_< יש עניין כזה, באמת, שדמויות האנימה הן ההפך המוחלט מהיפנים (גבוהות, יפות, בעלות שיער ועיניים צבעוניים והעיניים גדולות, מקרינות רגשות [אני צריכה לצרוח "קוואאי" כדי להדגים?] וכו'), אבל באנימות היותר מודרניות (ופחות בקודומו) הדמויות המתוארות הן יפניות למדיי. ובכל הנוגע לסרטים של הייאו מיאזאקי אי אפשר להתלונן יותר מדיי על עיניים גדולות. הוא יותר ריאליסטי בעניין זה וברוב העיניינים כולם (אם לא תתייחסו לסרטי הפנטזיה, כשהוא מתאר יפנים הוא מתאר יפנים, הן במראה החיצוני והן בנימוס הנדרש [ראו "לחישת הלב"]). ^_^ (אוה, מיאזאקי.) (התעלמו בנימוס מהיציאות שלי.)

כמו שהמרואיין ציין בכתבה, הסרט מבוסס על ילדותו של מיאזאקי, ולדעתי (ושאף אחד לא יסקול אותי) הסרט הזה אכן מוקדש לזכרונות הילדות שלו יותר מאשר בא להעביר פואנטה כלשהי (למרות מה שנאמר על המסר האקולוגי) (בשלב זה הרמתי גבה. מסר אקולוגי?). זה סרט חמוד, תמים – אפילו קצת נאיבי, נעים לצפייה (וישן להחריד, ניתן לראות), אבל משהו בו גורם לך לומר לעצמך בסופו, "אה… למה ראיתי את זה?"

שווה צפייה? אולי. שווה מחיר לצפייה בקולנוע? מסופקני. יש עוד סרטים מעולים (הרבה יותר) של הבמאי הזה שהישראלים מפספסים.

לפחות המודעות לאנימה עולה. (:

עד כאן (סליחה שוב על האורך), רק אני.

יו, מינה~

הפוסט השני. ואני במצב רוח טוב יותר. ^_^"

היום סידרתי את הבלוג המוזר הזה (השם ירחם, כמה זמן לקח לי להבין איך עושים כל דבר!), גיליתי שהוא מתרענן כל שנייה ובגלל זה צריך לשמור כל כמה דקות לפני שהוא ישמיד את הכתוב; עדכנתי את כל השטויות בפרופיל שלי; הכנסתי קישורים; פתחתי שני עמודים, אחד על הספר שאני כותבת כבר שנתיים ומקווה לסיים בקרוב (הגשם של קווין) ואחד על הספר שהתחלתי ואמשיך בעזרת השם לכתוב מתישהו (סאלטן); ועשיתי עוד כמה דברים קטנים ואני מרוצה מאוד מעצמי.

אני אגלה עוד דברים על עריכת הבלוג הזה בהמשך.

אני לא רואה הרבה אנימה לאחרונה, זה מאוד מאכזב, אבל אני לא מוצאת את הזמן. חברה שלי, אן, השאילה לי אתמול מנגה. הווליום השני של Full Moon. אני לא חולת מאהו שוג'ו, ממש לא, אבל זה חמוד. יש בזה הרבה דברים שאני אוהבת ולא אוהבת. אני שונאת, למשל, את התלבושות המתוקות להחליא שהדמויות טורחות לעטות על עצמן, עם מלמלות וחצאיות קצרות יותר מהתחתונים שלהן. אני לא אוהבת שהכל מצועצע וחמוד עד להיחנק. מה שאני כן אוהבת, לדוגמה, היא העלילה. קצת קיטשי, נכון, אבל אני אוהבת קיטש. זו עלילה קלילה וחמודה למדיי והציורים טובים מאוד. אני אקרא את המנגה עד הסוף. אחרי הכל אלה רק חמישה ווליומים, אז למי אכפת?

מנגה שאני אוספת היא Hikaru no Go. יש לה 21 ווליומים ולי יש שבעה. אני מתעדת לקנות את כולם. (:

למען האמת, מחר יש לי מתכונת בלשון, ובזבזתי את כל היום שלי מול המחשב. כלומר, כשאני אומרת "בזבזתי" אני לא מתכוונת שזה דווקא יום מבוזבז. זה יותר במובן של "ביליתי"… עשיתי כמה וכמה דברים חשובים וגם כתבתי מעט. אני מאוד גאה בעצמי כשאני כותבת, ובמיוחד כשאני סותמת חורים בספר, כי ככה אני מתקדמת לעבר הסיום שלו.

אחי אמר לי כרגע שאובאמה נמצאה. מי זו אובאמה…?

אוקיי, חזרתי עם תשובה מוויקיפדיה. ברק אובאמה, והוא אמר שאובאמה ניצח. עכשיו נזכרתי מי זה. XD הממ… למי אכפת?

לסיום הפוסט תמונה של L. כן, גם אני ראיתי דת' נוט וגם אני מתאבלת עליו (ואני מתנצלת אם נתתי למישהו ספויילר, מקווה מאוד שלא!).

התמונה נלקחה מאתר DeviantArt, קישור לדף המקור שלה כאן. התמונה הוקטנה לצערי…

סאיונארה, מינה.